Search

איך להירגע באזעקה ולהתמודד עם חרדה בהתקפת טילים

אפילו תירגול קצר עוזר

ההיפך משאננות, זו לא חרדה, ההיפך משאננות זו משמעת. משמעת כזו היא חופש פנימי לעשות מה שאנחנו רוצים. זו התוצאה של משמעת, חופש.

משמעת כזו מתחילה עם תרגול יום יומי. זה נשען תמיד על תרגול. אין ויסות רגשי ברגעים קשים בלי תירגול גופני לפני זה. ואיזה סוג של תרגול גופני? אנחנו רוצים ללמוד משהו שבשעה שאין לנו מה לעשות, מתי שאנו תקועים, ללא אפשרות לרוץ, ללא תפקיד או מטלה, אנחנו צריכים תרגול שמחבר: מחשבות, רגשות וגוף. רק תרגול כזה יעבוד תמיד בזמן חרום, תירגול משולב. זהו תרגול דטאנט.

משמעת היא חופש

בתוך האזור המוגן

הגענו למקום המוגן ויש לנו אנרגיות מטורפות, אבל אין לנו דרך להוציא אותן. אין גם מה לעשות. זה לא שאנחנו יושבים ומתחילים לתפעל דברים, אנחנו פשוט יושבים, תקועים, בדרך כלל עם אנשים שמרגישים לא מאוזנים רגשית. זה ישפיע עלינו ואנחנו חייבים ללמוד כיצד לווסת את עצמנו, להיות חדי מחשבה, שקולים, אבל רגועים בתוך הסיטואציה הזו.

הפרוטוקול של דטאנט מתמקד בחיבור, בהצמדה, של נשימה, חשיבה ותנועה גופנית. אני עושה את זה בעזרת שלוש טכניקות: הראשונה מזרזת את פינוי האדרנלין מהגוף, השניה, מחברת קשיבות, נשימה ותנועה והשלישית מאפשרת בקרת נשימה מתקדמת.



אין ויסות רגשי ברגעים קשים בלי תירגול גופני מקדים.

מהי תגובה רגשית גופנית בחירום?

במקרה חרום אנחנו מגיבים בתגובה חזקה, גם אם כלפי חוץ אנחנו שומרים על רגיעה. התגובה הזו מתרחשת אפילו אצל אנשים מאוד מתורגלים. תגובת היתר הזו היא שריד למנגנון קדום, אבולוציוני, במוח שלנו. התפקיד של המנגנון הזה, של התגובה הזו, הוא להגן עלינו. אנחנו לא רוצים להיפטר מהמנגנון הזה, אנחנו צריכים אותו. התגובה שמנגנון החרום הזה מייצר נקראת: הילחם, ברח או קפא, או פייט, פלייט, פריז (Fight, Flight, Freeze). נקרא לה בקיצור: טרי אף (3F). התגובה הזו היא מצויינת אם אני זברה שרצה בסוואנה. אם לזברה כזו קורה מקרה חרום, היא מתחילה לרוץ ובורחת מהאריה. אבל תגובת 3F אינה תגובה טובה אם אנחנו כלואים במיקלט או בחדר. והתגובה הגורפת הזו של טרי אף (3F), כאשר אני צריך להוציא את הכל בצורה גופנית, בריצה למשל, אבל אני תקוע בתוך חדר, התגובה הזו, החוויה הזו, חוזרת על עצמה וגורמת לנו לחשיבה לא הגיונית. בחסות החומרים שמשתחררים לנו בגוף ומאחר ואין לנו תגובה גופנית אפשרית, אנחנו חושבים ומתנהגים בצורה לא הגיונית.


פעילות גופנית – נוגדן לחרדה

לזברות אין הפרעות חרדה, אין אולקוס, למרות שהן חיות בסכנה מתמדת. למרות שהגיוני שזברה שרצה בסוואנה וכל הזמן נלחמת על חייה תהיה בחרדה מתמדת. למרות זאת אין לזברות חרדה ארוכת טווח. זה מעניין לאור העובדה שלזברות יש גורל אחד: טורף יאכל אותן, הן לא ילכו לאוניברסיטה, לא יסעו לחו“ל… זברה היא בסופו של דבר, ארוחה. למרות זאת אין לזברות חרדה, הסיבה היא שהן בפעילות גופנית מתמדת.

אבל זברות לא מבצעות סתם פעילות גופנית. הן עושות פעילות גופנית וולנטרית ביחס ספציפי לאיום שמולן. זברה רואה אריה… היא לא מתחילה לעשות שכיבות סמיכה, היא עושה פעילות גופנית שמיועדת להתחמקות מאריה. יש לה גם הרגשה של בעלות על הסיטואציה. ולכן אנחנו לא מגלים אצל זברות שום תסמונת גופנית שקשורה בחרדה ארוכת טווח.


אלא שאנחנו לא בסוואנה. אנחנו נמצאים בתוך גוף שחולק עם הזברה הרבה מאוד מרכיבים גופניים ומבניים. חלקים במוח שלנו בנויים כמו מוח של כלב, חלקים במוח שלנו בנויים כמו מוח של אריה וחלקים במוח שלנו בנויים כמו מוח של לטאה.


מהו חוסר אונים נרכש?

איזו פעילות גופנית ניתן לעשות בכל מקום ובכל מצב?

באזעקה, במקרה הטוב, אנחנו נרוץ ריצה קצרה, זה המקרה הטוב. הרבה פעמים נעשה כמה צעדים וניכנס למרחב מוגן. הריצה הקצרה הזו, לא מספיקה. כשאנחנו שומעים אזעקה של התקפת טילים, ריצה של כמה שניות למרחב מוגן אינה מספיקה כדי לפנות את כל ההורמונים והחומרים שהגוף מייצר. מה זאת אומרת?

בבת אחת, כשאנחנו נכנסים לתגובת 3F, הגוף שלנו אומר: מצב חרום, ומתחיל לייצר חומרים מיוחדים ביתר. חומרים אלו מופרשים כדי שאנחנו נהיה יותר חזקים, יותר מהירים ויותר חדים. אנחנו הרי צריכים (כך הגוף שלנו חושב) לברוח מאריה, ויכול להיות שגם במקרה של התקפת טילים אנחנו צריכים לברוח, אבל אנחנו לא הולכים לרוץ כמה דקות, אנחנו נרוץ עשר, עשרים שניות, נגיע למרחב מוגן ונשב תקועים במרחב המוגן כשהגוף שלנו עמוס בחומרים מטורפים.

אחת הבעיות היא שהגוף עמוס בחומרים האלו ואין לו מה לעשות איתם. במקרה והחויה הזו חוזרת ונשנית, הגוף והמוח לומדים, על הבסיס של התחושות האלו – בגלל שהופרש הרבה אדרנלין ואין מה לעשות איתו – חוסר אונים.

ומה זה אומר? קרה משהו ממש רציני במציאות החיצונית, איום או סכנה, אבל אין לי איך להוציא אותו החוצה בצורה גופנית כי, בניגוד לזברה, אני לא רץ כרגע בסוואנה. ולחוסר אונים זה יש גם ביטוי גופני, הרבה פעמים אני רועד בגלל הכמויות של ההורמונים שנמצאות אצלי בדם. אם אני כל הזמן מצמיד את חוסר האונים, את המצב הרגשי בו אני מחכה שאיזה טיל יפול או לא יפול, לידי, או לא לידי, אני אלמד בטעות חוסר אונים, חוסר אונים נרכש.



מה עושים כשאי אפשר לרוץ?

עכשיו תראו, יש מלא צורות לפתור חוסר אונים, אבל 3F הוא נתון, אני לא יכול שלא יהיה לי 3F.

אפילו אם אני מאוד מנוסה, התגובה עדיין תתרחש. מה שאני כן יכול לעשות זה להשתמש במהירות ובחדות שהתגובה נותנת לי. אני יכול לתפוס על תגובת הילחם, ברח או קפא (3F) טרמפ.


איך תופסים טרמפ על תגובת 3F?

פינוי אדרנלין – טכניקה 1

<