החגים הם הזדמנות מצויינת למפגש עם היקרים לנו. תקופה של יחד ושמחה!!... אבל לא רק, לא תמיד.
הם מזמנים לנו שפע של אינטריגות משפחתיות, מגוון של מפגשי שיא המייצרים הרבה לחץ וציפייה, ושלל הכנות ונסיעות התופסות את אלו מאיתנו שמגדלים ילדים עם הרבה מתח ואתגר.
איך אפשר להישאר מווסתים אל מול האתגר שהחגים מציבים לנו?
מעשה בתלמיד שהעפיל למערה של המורה שלו במרום ההימלאיה עם שאלה.
"מאסטר, איך נפטרים מכעס?"
"אענה לך מחר", ענה הסנסאי.
ביום המחרת טיפס התלמיד שוב ושאל "כעת תוכל לענות לי איך נפטרים מכעס?"
"לא", אמר הסנסאי, "מחר".
לאחר שבוע בו בכל יום ענה המורה שייתן תשובה מחר עלתה חמתו של התלמיד. הוא נכנס למערתו של המורה ואמר בתקיפות "מאסטר, אני דורש שתגיד לי איך נפטרים מכעס ולא אלך מכאן עד שתיתן לי תשובה!!"
"עכשיו כבר אף אחד לא יכול לעזור לך" ענה לו המאסטר, "היית צריך להתכונן טוב לפני שהכעס השתלט".
כמה מעצבן, ככה נכון.
החגים מזמנים לנו סיטואציות של לחץ מצטבר. לצורך העניין, אם מדובר בהתארגנות ובנסיעה לארוחת החג, ייתכן שאתפרץ בכעס כשהילדים יתחילו לכפכף אחד את השני במושב האחורי של הרכב אבל זה לאו דווקא בגלל שזה מעצבן אותי אלא בגלל שהעצבנות שזה מעורר בי התווספה לזו שהרגשתי כשהייתי צריך להגיד להם 5 פעמים לשים כבר נעליים ולעצבנות שהרגשתי כשהבן שלי החליט לקחת שוקולד כשהוא כבר לבוש בבגדי החג ואז לכלך אותם והייתי צריך להתחיל לחפש לו בגד אחר. כל סיטואציה נתווספה לשניה כמו מגדל קלפים, כמו התשובות של המורה המעצבן בהימאליה. כשהעצבנות הזו כבר התרחשה, מאד קשה לעבוד איתה, אבל לעצבנות המצטברת הזו יש ביטוי בגוף ואיתו אפשר לעבוד ביעילות רבה הרבה לפני ההתפרצות.
הפנייה של תשומת לב לגוף תאפשר לנו לפתח מודעות לביטוי הגופני של העצבנות כשהוא עוד בעוצמה נמוכה. מאחר ובין הגוף לנפש קיימת לולאת משוב דו כיוונית - כלומר כמו שהעצבנות מתבטאת בגוף כל עבודה נכונה של הגוף תתבטא ברגיעה רגשית. ניתן להתכונן לעצבנות לפני שהיא מתפרצת על ידי הרפייה של הביטוי הגופני שלה.
למשל, נפנה את תשומת הלב לשרירי הפנים, במיוחד ללסת. נפנה קשב למנח הכתפיים שלנו, לנשימה ולקצב הדיבור שלנו. מוטב להתחיל תרגל את המודעות הזו דווקא במצבים רגועים יותר, מה שאנחנו בדטאנט קוראים לו "תרגול באור ירוק". כשנדלק ״אור אדום״ לפעמים מאוחר מידי לעצור. ניווכח תמיד שככל שאנחנו מצליחים להרפות את הפנים ואת הכתפיים, או להעמיק את הנשימה ולהאט את קצב הדיבור במצבי רגיעה כך גדלה היכולת שלנו לווסת את עצמנו רגשית גם במצבים דחוסים יותר.
הבונוס היפה שהתרגול הזה מביא הוא שלצד העובדה שאנחנו מתפרצים פחות, הרגיעה מאפשרת חשיבה צלולה ויצירתית יותר. כך אפשר לראות שאנחנו מצליחים לפתור באופן אלגנטי מצבים שבזמן כעס בלתי נשלט נראים כמו התנגשות בלתי נמנעת.
שנה טובה! שנהיה לראש, לב ובטן הפועלים בהרמוניה זה עם זה ושהקרבה עם היקרים לנו תיטיב עמנו ואיתם.
